פסק-דין בתיק ע"פ 1224/07

כב' השופטת אסתר הלמן :

1.         ביום 02/06/01 סמוך לשעה 00.30, נהג המערער במשאית ברח'  פאולוס השישי בנצרת; יחד עימו נסעו המנוח, זוהיר אל עלי ז"ל ואדם נוסף.

בשלב מסוים עצר המערער את המשאית בצד ימין של הדרך, ואפשר למנוח לרדת בכדי לקנות לחם במאפיה הנמצאת ממול, בצד שמאל של הדרך.

בכדי להגיע למאפיה, נאלץ המנוח לחצות את הכביש. המנוח ירד מהדלת הימנית של המשאית, והחל לחצות את הכביש מימין לשמאל, לכיוון המאפיה.

בשלב כלשהו לאחר שירד המנוח מן המשאית, החל המערער בנסיעה קדימה.

אין חולק כי סמוך לאחר מכן נמצא המנוח מוטל מתחת לגלגל המשאית, ומת בדרכו לבית החולים.

2.         כנגד המערער הוגש כתב אישום ת.ד. 20071/04 (נצרת) בעבירות של גרם מוות ברשלנות ונהיגה בקלות ראש ורשלנות.

על פי כתב האישום, לאחר שהמנוח ירד מן המשאית והחל לחצות את הכביש, החל המערער להסיע את המשאית קדימה כדי ליישרה באמצע הכביש ולאפשר המשך נסיעה לנהגי כלי הרכב שנסעו בנתיבו. המערער נסע בקלות ראש וברשלנות, לא הבחין במנוח, אשר חצה את הכביש לפני המשאית ופגע בו עם חזיתה השמאלית ועם גלגל קדמי שמאלי של המשאית, וכתוצאה מכך נהרג המנוח.

3.         בית המשפט קמא (כב' השופט ח. סבאג) הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, לאחר ששמע את הראיות ושוכנע כי המשיבה עמדה בנטל הראיה הנדרש ממנה להוכחת אשמתו.

המערער נדון ל - 4 חודשי מאסר בפועל, 7 חודשי מאסר על תנאי, 7 שנות פסילה בפועל (בניכוי פסילה מנהלית), 6 חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך 2,500 ש"ח.

4.         הערעור בפנינו מופנה כנגד הכרעת הדין, ולחילופין, כנגד חומרת גזר הדין, ובמסגרתו עותר המערער להורות על זיכויו, ולחילופין, לבטל את המאסר בפועל שהוטל עליו, לקצר את תקופת הפסילה בפועל, ולחילופי חילופין, לאפשר לו לרצות את המאסר בדרך של עבודות שירות.

5.         הכרעת הדין של בית המשפט קמא:

בתשובתו לכתב האישום מיום 06/05/04, המערער לא כפר בעובדות המפורטות בסעיפים 1,2 לכתב האישום, משמע, העובדה שנהג ביום האירוע במשאית נשוא כתב האישום, בנצרת, ברח' פאולוס השישי, מכיוון מרכז העיר לכיוון צומת משרד הבריאות, כאשר לצידו ישב המנוח, ועמם ברכב היה גם נוסע נוסף בשם ג'מאל אחמד.

לא היתה מחלוקת גם, כי מול מאפית אל מחרום, עצר המערער את המשאית בימין הדרך, בכדי לאפשר למנוח לרדת ממנה ולגשת למאפיה הממוקמת בצד שמאל של הכביש, וכי המנוח ירד מן הדלת הימנית והחל לחצות את הכביש לכיוון המאפיה.

המערער לא חלק על חלקו הראשון של סעיף 3 לכתב האישום, הסעת המשאית קדימה, כן הודה באותה עת כי המנוח מצא את מותו כתוצאה מן התאונה, אך טען כי התאונה לא נגרמה באשמתו.

בנוסף, לא היתה מחלוקת כי מזג האוויר היה נאה, והראות טובה והכביש היה תקין ויבש בשעת התאונה.

ביום 02/06/05 ביקש המערער למסור תשובה מפורטת לכתב האישום, לאחר שבקשתו לחזור בו מהודיה שנתן ביום 18/01/05 נתקבלה, והפעם כפר בכיוון חצית הכביש ע"י המנוח, וכן כפר בקשר הסיבתי בין מותו של המנוח לתאונה.

בית המשפט קמא קבע בהכרעת הדין כממצא עובדתי, כי המערער החל בנסיעה קדימה מיד לאחר שהמנוח ירד מן המשאית. בקביעתו זו הסתמך על עדויות המערער עצמו והנוסע שהיה עמו (להלן:"ג'מאל"), וגרסאותיהם במשטרה. מתוך העדויות למד בית המשפט קמא כי המערער עצר בתחילה על נתיב הנסיעה, ומכיוון שחסם את התנועה, ורכבים שעמדו אחריו צפרו לו, הוא ביקש להתקדם מעט קדימה ולעצור בצד ימין של הדרך, מבלי להפריע לתנועה, וזאת עשה מיד לאחר שהמנוח ירד מן המשאית.

במחלוקת שנפלה בין הצדדים בשאלה לאיזה כיוון עשה המנוח דרכו כאשר נפגע, קבע בית המשפט קמא כי המנוח היה בדרכו לחצות את הכביש מימין לשמאל, לכיון המאפיה. מסקנה זו נגזרת מהקביעה כי המערער החל להסיע את המשאית מיד עם רדתו של המנוח ומתוך הודעתו של המערער במשטרה.